מגדל אייפל גבוה יותר בקיץ

למגדל אייפל אין גובה אחד. יש לו טווח. בצהרי יום קיץ חם הוא עומד כמה סנטימטרים גבוה יותר מאשר בבוקר חורף קפוא, ואף אחד לא צריך לעשות שום דבר כדי שזה יקרה. שום דבר לא מתווסף, שום דבר לא מכוונן, והמבקרים שעולים במעליות לא מעלים בדעתם שהמבנה שמתחתיהם נמתח בשקט.

גודל השינוי גדול באופן מפתיע. במאמר ל־The Conversation כותב Federico de Isidro Gordejuela מ־Universidad CEU San Pablo שהמגדל גדל ב־12 עד 15 סנטימטרים כשמשווים את גודלו בימי חורף קרים לימים החמים ביותר של הקיץ. ההסבר שלו מתבסס על טווח טמפרטורות מנקודות שפל חורפיות של פחות ממינוס 20 מעלות צלזיוס ועד שיאי קיץ של כ־40 מעלות.

המגדל עשוי מברזל, והרבה ממנו. לפי האתר הרשמי של המגדל, שלד המתכת שלו שוקל 7,300 טון ובנוי מ־18,038 חלקי ברזל שחוברו ב־2.5 מיליון מסמרות. הוא נבנה כמגדל של 300 מטר, ועם האנטנות הוא מתנשא היום לכ־330 מטר. המאמר ב־The Conversation מציין שגוסטב אייפל בחר בברזל פאדל בזכות יכולתו לעמוד ברמות מאמץ גבוהות.

למה ברזל חם נעשה גדול יותר? כשהטמפרטורה עולה, מסביר המאמר, יש תנועה ערה יותר של האטומים, מה שמוביל לגידול במרחק הממוצע ביניהם. לברזל פאדל מקדם ההתפשטות התרמית הוא בערך 12 מיליוניות לכל מעלת צלזיוס. זה זעיר בשביל קורה בודדת. אבל הכפילו שבר קטן מאוד במבנה בגובה 300 מטר ובתנודה של עשרות מעלות, והתוצאה היא בערך רוחב של כף יד.

הוא גם נוטה, וזה החלק הטוב יותר. השמש תמיד מאירה צד אחד של המגדל, כך שהפאה הזאת מתחממת ומתרחבת יותר מהאחרות. De Isidro Gordejuela מתאר את התוצאה כעיקול קל, כאילו המגדל נוטה הרחק מהשמש. העיקול קל, קטן מכדי שיראו אותו מהרחוב, אבל זו אותה פיזיקה כמו הגדילה בקיץ, רק מחולקת באופן לא שווה. כשהשמש נעה בשמיים במהלך היום, הצד שהיא מחממת משתנה, והנטייה הולכת אחריו.

שום דבר מזה אינו פגם. מבני מתכת גדולים מתוכננים לזוז, והמבנה הזה עושה את זה בכל יום מאז 1889. מגדל שלא היה יכול להימתח, לנטות או להתנדנד היה מדאיג הרבה יותר ממגדל שגדל בשקט בכל קיץ ומתכווץ חזרה בכל חורף. מגדל אייפל פשוט עושה, בקנה מידה ענק ולעיני כל פריז, את מה שכל חתיכת מתכת חמה עושה.