ואלסחמקה

ואלסחמקה (ש״ע) היא מה שקורה כששני אנשים שהולכים זה לקראת זה על מדרכה מנסים, עם הכוונות הטובות ביותר, לפנות זה לזה את הדרך. אחד צועד שמאלה. השני, בדיוק באותו רגע, צועד ימינה, שזה אותו צד. שניהם מתקנים. שניהם מתקנים שוב. במשך שלוש או ארבע שניות, שני זרים גמורים נעים בהרמוניה מושלמת, כמו בני זוג שהתאמנו חודשים, ולא מגיעים לשום מקום.

לוואלסחמקה יש מבנה קפדני. היא נפתחת בהתקרבות, שבה שני ההולכים מבחינים זה בזה קצת מאוחר מדי. אחר כך בא צעד הצד הראשון, ההשתקפות, הצחוק הקטן וצעד הצד השני. הריקוד בדרך כלל נגמר כשאחד מבני הזוג קופא לגמרי, נצמד לחלון ראווה ומסמן לשני לעבור בתנועת יד רחבה, כמו שוער במלון מפואר מאוד.

יש סגנונות אזוריים. ואלסחמקת הסופרמרקט מבוצעת עם עגלות והיא איטית וחגיגית יותר. ואלסחמקת המסדרון נפוצה במשרדים, שם אפשר לחזור עליה עם אותו עמית כמה פעמים ביום, והיא נעשית מביכה יותר בכל הופעה. הצורה המתקדמת ביותר היא ואלסחמקת הפתח, שבה שני האנשים מתעקשים להחזיק את הדלת זה לזה עד שמישהו נכנע ועובר בצד.

הרקדנים כמעט לא מדברים. כשהם כן, אוצר המילים מוגבל לסליחה, אופס וצליל קטן ומשונה שהוא חצי צחוק וחצי אנחה. יש זוגות שמוסיפים בדיחה, בדרך כלל נרקוד?, ששניהם כבר שמעו ושניהם מעמידים פנים שהיא חדשה. כשהריקוד נגמר, אף אחד מהם לא יסתכל אחורה, כי מבט אחורה מסכן קשר עין, וקשר עין מסכן הדרן.

הוואלסחמקה פוגעת במנומסים הרבה יותר מאשר בגסי הרוח. מי שצועד ישר קדימה בלי להתאים את עצמו אף פעם לא מוזמן לרקוד. אלה המתחשבים, המהססים, והאנשים שבדיוק קראו הודעה, שמוצאים את עצמם מתנדנדים על המדרכה, מתנצלים בפני מישהו שלעולם לא יראו שוב, עם תחושה חזקה שזה איכשהו באשמתם.

הדבר האמיתי שמאחורי המילה הוא חידה אמיתית של תיאום. חוקרים שבודקים איך הולכי רגל נעים גילו שאנחנו מנווטים בתוך המון בעזרת ניבוי מתמיד של הכיוון של אחרים, בקריאת רמזים כמו לאן פונים הראש והגוף של אדם. ברוב הזמן זה עובד כל כך חלק שאף אחד לא שם לב. הריקוד מתחיל כששני האנשים קוראים זה את זה באותו רגע, בוחרים באותו צד ואז שניהם מתקנים בבת אחת.

לכן הסתכלות בטלפון מגדילה את הסיכוי לזה: ההולך משדר פחות רמזים לגבי הכיוון שלו. התרופה הפשוטה ביותר היא להחליט מוקדם ולהבהיר את זה, לזוז בבירור לצד אחד ולהסתכל לכיוון שאליו אתם מתכוונים ללכת. האדם השני יכול אז לקרוא את האות ולבחור בצד השני. זה לא לגמרי מקסים כמו ואלס, אבל זה מביא את שניכם הביתה.