נמלים השלימו גשר שלושה ימים לפני המועד

מושבת נמלים השלימה גשר מעל פלג צר ביער שלושה ימים לפני המועד, בשיטת בנייה שהמושבה מתארת כ״לעמוד במקום הנכון ולהחזיק חזק״. בפתיחה צפתה ילדה שכרעה על הגדה, והיא מסרה את החדשות לקבוצת מטיילים על השביל מאחוריה. המטיילים לא עצרו, ולדברי המושבה זה אופייני לתנועה גדולה ואיטית, וצפוי לגמרי.

המבנה עשוי כולו מנמלים. פועלות שהגיעו לשפת המים נאחזו זו בזו עד שהגשר הגיע לגדה שממול, ושאר הטור פשוט צעד מעל עמיתותיו בלי להאט. הגשר נפתח לתנועה לפני שהושלם, כי בשיטה הזאת ההשלמה והפתיחה הן אותו אירוע. לא היה סרט, לא היה טקס, ולדברי הילדה ״לא היו דחיפות, וזה יותר ממה שיש בבית הספר״.

כשנשאלה על עלות הפרויקט, דוברת הנמלים אישרה שכל נמלה בגשר היא נמלה שלא סוחבת כלום, ושהמושבה בודקת מקרוב אם התנועה שחוצה שווה את הפועלות שקשורות למבנה. כשהמעבר מפסיק להצדיק את עצמו, הגשר מפרק את עצמו: הנמלים בקצוות פשוט מרפות ומצטרפות מחדש לטור. אין צורך בצוות הריסה, ואף צוות כזה לא נשכר מעולם.

המושבה סירבה להגיב על רוחב הפלג, וציינה רק שלא מדדה אותו ואין בכוונתה למדוד. לא התבקש היתר בנייה. העבודה נמשכת הלאה לאורך הגדה, שם צפוי פער שני להיות מגושר, נחצה ונשכח עוד לפני סוף אחר הצהריים. הילדה הבטיחה לחזור מחר עם מחברת, ונאמר לה, פחות או יותר במילים האלה, שלא יישאר שום דבר לראות.

הבדיחה בנויה על משהו אמיתי ומרשים. נמלים מסוימות, ובעיקר נמלי הצבא המפורסמות, מחברות את גופן זו לזו ויוצרות גשרים חיים מעל פערים בדרכן, כדי ששאר המושבה תוכל לעבור מעליהן. המבנים האלה זמניים: כשהתנועה ממשיכה הלאה, הנמלים שמרכיבות את הגשר מרפות ומצטרפות לאחרות. זו דוגמה בולטת לעבודת צוות אצל יצור קטן מספיק כדי להיכנס על קצה האצבע.

אז אם תמצאו את עצמכם פעם כורעים ליד פלג ביער, כדאי להביט מקרוב בשולי המים. ברוב הפעמים לא תראו דבר מלבד טחב ואדוות. אבל אי־שם בעולם, ממש עכשיו, שורה של פועלות זעירות הופכת את עצמה לכביש, נותנת לכולם ללכת עליה, ואז מפרקת את עצמה בשקט. בלי מועצה, בלי קבלן, בלי סרט, וככל הנראה בלי עיכובים.