הבונים מתנצלים על עבודות לילה בלי הודעה מראש

הנחל בתחתית העמק היה ברוחב שלושה מטרים ביום שני בערב. ביום שלישי בבוקר הוא היה בריכה, השביל היה מתחת לארבעה סנטימטרים של מים, ומבנה חדש של ענפי ערבה, בוץ ואלמון נמתח בסדר מושלם מגדה אחת לשנייה. שום הודעה לא נתלתה בשום מקום. משפחת הבונים האחראית פרסמה עם שחר הודעה קצרה, שבה הביעה צער על כל אי־נוחות שנגרמה ואישרה שהעבודות הושלמו לפני המועד.

כשנשאלה למה הפרויקט יצא לדרך בלי התייעצות, המשפחה אמרה שהעניין היה דחוף. ביום ראשון אחר הצהריים נפער חור במבנה הקיים, ואפשר היה לשמוע מים בורחים דרכו כל סוף השבוע, בלילה, ברציפות, באופן שאי אפשר היה להתעלם ממנו. אי אפשר פשוט להשאיר צליל כזה, נכתב בהודעה. כל אחד היה עושה אותו דבר, ורובם היו עושים את זה גרוע יותר.

התגובות המקומיות מעורבות. האנפות, שהתחבבו על המעבר הרדוד הישן ועל אספקת הדגים הקטנים האמינה שלו, תיארו את הבריכה החדשה כמוגזמת ורמזו על התנגדות רשמית. משפחת תרנגולי מים דווקא חשבה אחרת, קראה לזה הדבר הטוב ביותר שקרה לעמק מזה שנים, וכבר עברה לגור שם. הצפרדעים סירבו להגיב, אבל באופן בולט מאוד לא עזבו.

העבודות בוצעו כולן בין הדמדומים לשחר, והמשפחה מתעקשת שזו הייתה אדיבות ולא התחמקות. משלוחי ערבה הגיעו דרך המים ונפרקו בשקט. על השביל לא נשאר אחר כך דבר מלבד כמות של שבבי עץ, סימן גרירה במעלה הגדה הקרובה ועמוד גדר אחד כסוס בבירור, שלטענת המשפחה כבר היה רופף כשהיא מצאה אותו.

שלב שני צפוי, אם כי המשפחה סירבה למסור תאריך סיום. אין תאריך סיום, הסביר דובר הבונים, כי סכר אף פעם לא גמור. זה לא כישלון בתכנון. זה כל טבעה של העבודה. המבנה ייבדק מדי לילה, ויתווסף לו חומר בכל פעם שיישמעו מים במקום שבו לא אמורים להיות מים.

בונים באמת עובדים כך, והטריגר הוא באמת הצליל. בונים בטבע מגיבים לרעש של מים זורמים בכך שהם נושאים לעברו ענפים ובוץ ודוחסים אותם אל הדליפה, והם ימשיכו לבנות כל עוד הם עדיין שומעים אותו. לכן חור שנפער בסכר נסגר בדרך כלל שוב תוך לילה או שניים, ולכן משפחת בונים תסכור בשמחה מעביר מים, צינור ניקוז או כל דבר אחר שמבעבע. הם גם באמת לילִיים, ועושים את רוב הכריתה, הגרירה והתיקונים בחושך, ולכן הבריכה מופיעה כל כך הרבה פעמים בן לילה בלי שאיש ראה דבר.

מה שנראה כאי־נוחות לשביל אחד מתברר כאחד ההרגלים המועילים יותר באקולוגיה של מים מתוקים. סכר מאט נחל, מפזר אותו לצדדים והופך ערוץ צר למשבצות של בריכות, אחו רטוב ועצים מתים עומדים, וזה בדיוק בית הגידול שצפרדעים, שפיריות, עופות מים ודגים צעירים צריכים. הוא גם שומר מים בנוף לאורך קיץ יבש ומאפשר לסחף לשקוע במקום להישטף במורד הזרם. תרנגולי המים, במילים אחרות, צדקו.